צפינו היום אני אבא אחי בטלוויזיה לראות חדשות. זו הייתה שעת צהריים מוקדמת, משהו כמו 2 או 3 בצהריים...
ראינו כתבה חמודה על התרמות לנזקקים ואני חייב להודות שנורא נהנתי מהכתבה. ישבתי והקשבתי לכתבת היפה ופתאום נעצרה הכתבה והם החזירו את השידור לאולפן.
"מה קרה?" שאלתי את אבא אך הוא לא ענה, הוא רק ליטף את ראשי ועשה לי "ששש חמוד אבא מקשיב". זה עצבן אותי אבל הבלגתי והקשבתי למגישת החדשות.
היא אמרה: "נאלצנו לקטוע את שידור כתבה זו בשל ידיעת חרום: במלחמה מול פלישתים קרתה לפני מספר דקות תפנית מפתיעה, הם הציעו לנו הצעה טובה כביכול לשני הצדדים: במקום שעם אחד יילחם בעם השני ויהרגו הרבה מאוד אנשים אנחנו נעשה דו-קרב, הם ישלחו אחד מלוחמיהם ואנחנו נשלח אחד מהלוחמים שלנו. מלך ישראל שאול בן קיש הסכים מיד להצעה אלא שלאחר מספר דקות... הבין שאולי טעה, מכיוון שהפלישתים הביאו עלינו את גוליית החזק והגדול וכרגע אף אחד לא מעז להילחם נגדו. ממלכת ישראל בבעיה קשה מאוד ושאול לא באמת יודע מה לעשות למרות שהוא אמר לשר צבאו להגיד לכולם לשיר שירי מלחמה ולהראות הרבה ביטחון. אז עד כאן לעכשיו, כשיהיו עדכונים, נעדכן ובינתיים המשך יום נעים עד כמה שהוא יכול להיות..."
לא היה לי כל כך נעים לשמוע את זה... אבא שלי נורא פחד וכך גם אחיי... הייתי מלא במחשבות והרצתי במוחי כל מיני סיטואציות שהייתי בהם עד שנזכרתי בסיטואציה המוזרה עם איש האלוהים, ואז אותה הרגשת גדולה מוזרה כזו זרמה אצלי בגוף. הנחתי כל הזמן לאחר הסיטואציה הזו שיש איזושהי משמעות לזה שהוא בא אלינו ושהוא התלהב ממני, ועכשיו אני מרגיש שהמשמעות הזו באה לידי ביטוי אצלי ולכן החלטתי ללכת לשם,הרגשתי שוב פעם את תחושת העצמאות סוחפת אותי לשם. הנחתי שאבא שלי יתנגד אם ארצה ללכת ולכן כששאל אותי לאן אני הולך אמרתי לו שאני הולך לשחק עם חברים בחוץ. רצתי לעמק האלה למרות שזה קצת רחוק לאחר שעתיים של ריצה הגעתי. הלכתי למשרתו של שאול ואמרתי לו שאני רוצה לדבר עם שאול. הוא דחה אותי מספר פעמים כנראה בגלל שחשב שזה לא רציני כי אני קטן מדי בשביל להיות רציני, אז התשתי אותו עד שהוא נתן לי לדבר עם שאול. פניתי אל שאול וביקשתי ממנו להילחם נגד גוליית. הייתי בטוח שהוא יצחק ויגיד לי ללכת הבייתה כי כבר מאוחר אבל הוא הפתיע אותי ואמר לי:"לך וה' יהיה עמך". שומר ראשו התקומם ואמר:"לילד הקטן הזה אתה רוצה לתת להילחם במפלצת הגדולה הזו? אתה באמת רוצה שהילד הזה ייצג את עם ישראל במלחמה? זו בושה לעמנו!"
נעלבתי אך העדפתי לא לצאת ילדותי אז לא אמרתי כלום וניסיתי להבליג, כמה שאני יכול. שאול ענה לו:" אתה רואה מישהו אחר שמעז להילחם נגד "המפלצת הגדולה הזו"? זו תהיה בושה גדולה יותר לעם ישראל אם נשתפן ולא נביא מישהו שילחם נגד גוליית ואם הבנאדם רוצה להילחם נגדו, אני האחרון שיגיד לו לא!" שומר ראשו השפיל מבט.
שאול פנה אלי "בוא אחרי"
הלכתי אחרי שאול המלך נרגש. לא האמנתי שזה קורה לי. שאול ואני הגענו לסוג של מחסן מעופש עם הרבה כלי מלחמה כבדים מזהב. הוא התחיל לשים לי קסדה, שריון וחרב אך כל אלו היו לי כבדים מדי, אז אמרתי לשאול שאיני צריך את כל אלה והורדתי אותם ממני. יצאתי החוצה, לקחתי את מקלי ואת תיק רועה הצאן שלי, בחרתי חמישה חלוקי נחל שנראו לי חזקים ושמתי אותם בתיקי, ובלי שום הכנות מוקדמות ומיותרות הלכתי לגוליית.
כשהתקרבתי לגוליית הוא אמר לי לעוף מפה כי אני "לא צריך להיות כאן". אמרתי לו שבאתי להילחם נגדו והוא ונושא הכלים שלו החלו לצחוק. שאלתי אותו אם משהו מצחיק אותו, והוא אמר לי שבני ישראל מעליבים אותו אם הם חושבים שאני ברמה של גוליית. הוא אמר לי:"מה אתה חושב? שאני כלב שאתה בא אלי במקלות ואבנים? יש לך אלוהים מעפן, חלש ועלוב וכדאי שתפנים את זה! בוא אלי ואתן את בשרך לעוף השמיים ולבהמת השדה"
הופתעתי מהבורות שלו וזה נתן לי עוד יותר גדולה וביטחון עצמי, ומבלי לפחד אמרתי לו:" אתה בא אלי בחרב, בחנית ובכידון ואני בא אליך בשם ה' צבאות אלוהי מערכות ישראל אשר חרפת! היום ה' יסגיר אותך לידי ואז אני אכה אותך ואכרות את ראשך! ולבסוף אני אהיה זה שאתן את בשרך לעוף השמיים ולחיות הארץ! ואחרי שכל זה יקרה כל הארץ ידעו שיש אלוהים לארץ ישראל. בעצם המלחמה היא של ה', והוא ייתן אתכם בידינו"
המלחמה התחילה באופן רשמי. גוליית התחיל לרוץ אלי במהירות והבנתי שאם לא אתחיל לרוץ אליו, הוא יקרע אותי לגזרים! (כי אני ג'ינג'י :-) אז רצתי אליו הכי מהר שיכולתי למרות שפחדתי. הבנתי שאם לא אעשה עוד משהו שיעזור לי הוא יהרוג אותי הוא הוצאתי מתיקי אחד מחלוקי הנחל שאספתי, זרקתי על גולית את האבן, היא פגעה לו במצח והוא נפל על האדמה. הרגשתי חזק! הרבצתי לפלישתי ואמללתי אותו עד שמת. הרגשתי כל כך חזק עד שלאחר שהרגתי אותו לקחתי את חרבו וכרתתי את ראשו בדיוק כמו שהבטחתי לו שיקרה!
הרמתי את ראשו של גוליית מן האדמה ונופפתי עם ראשו לפלישתים והם ברחו ואנחנו רדפנו אחריהם והרגנו המון פלישתים עד בואך-גיא ועד שערי עקרון.
העם הריע לי והרגשתי את התהילה כל כך חזק! עוד לא פתרתי את התעלומה עם איש האלוהים אבל אל תדאגו אני עוד אברר את זה.
אבא שלי ממש כעס עליי על כך שהלכתי לבד לשדה הקרב וסיכנתי את החיים שלי בלי להגיד לו כלום, וקיבלתי על זה עונש, אבל עם כל זה היה שווה את רגעי התהילה של אותו יום.
ראינו כתבה חמודה על התרמות לנזקקים ואני חייב להודות שנורא נהנתי מהכתבה. ישבתי והקשבתי לכתבת היפה ופתאום נעצרה הכתבה והם החזירו את השידור לאולפן.
"מה קרה?" שאלתי את אבא אך הוא לא ענה, הוא רק ליטף את ראשי ועשה לי "ששש חמוד אבא מקשיב". זה עצבן אותי אבל הבלגתי והקשבתי למגישת החדשות.
היא אמרה: "נאלצנו לקטוע את שידור כתבה זו בשל ידיעת חרום: במלחמה מול פלישתים קרתה לפני מספר דקות תפנית מפתיעה, הם הציעו לנו הצעה טובה כביכול לשני הצדדים: במקום שעם אחד יילחם בעם השני ויהרגו הרבה מאוד אנשים אנחנו נעשה דו-קרב, הם ישלחו אחד מלוחמיהם ואנחנו נשלח אחד מהלוחמים שלנו. מלך ישראל שאול בן קיש הסכים מיד להצעה אלא שלאחר מספר דקות... הבין שאולי טעה, מכיוון שהפלישתים הביאו עלינו את גוליית החזק והגדול וכרגע אף אחד לא מעז להילחם נגדו. ממלכת ישראל בבעיה קשה מאוד ושאול לא באמת יודע מה לעשות למרות שהוא אמר לשר צבאו להגיד לכולם לשיר שירי מלחמה ולהראות הרבה ביטחון. אז עד כאן לעכשיו, כשיהיו עדכונים, נעדכן ובינתיים המשך יום נעים עד כמה שהוא יכול להיות..."
לא היה לי כל כך נעים לשמוע את זה... אבא שלי נורא פחד וכך גם אחיי... הייתי מלא במחשבות והרצתי במוחי כל מיני סיטואציות שהייתי בהם עד שנזכרתי בסיטואציה המוזרה עם איש האלוהים, ואז אותה הרגשת גדולה מוזרה כזו זרמה אצלי בגוף. הנחתי כל הזמן לאחר הסיטואציה הזו שיש איזושהי משמעות לזה שהוא בא אלינו ושהוא התלהב ממני, ועכשיו אני מרגיש שהמשמעות הזו באה לידי ביטוי אצלי ולכן החלטתי ללכת לשם,הרגשתי שוב פעם את תחושת העצמאות סוחפת אותי לשם. הנחתי שאבא שלי יתנגד אם ארצה ללכת ולכן כששאל אותי לאן אני הולך אמרתי לו שאני הולך לשחק עם חברים בחוץ. רצתי לעמק האלה למרות שזה קצת רחוק לאחר שעתיים של ריצה הגעתי. הלכתי למשרתו של שאול ואמרתי לו שאני רוצה לדבר עם שאול. הוא דחה אותי מספר פעמים כנראה בגלל שחשב שזה לא רציני כי אני קטן מדי בשביל להיות רציני, אז התשתי אותו עד שהוא נתן לי לדבר עם שאול. פניתי אל שאול וביקשתי ממנו להילחם נגד גוליית. הייתי בטוח שהוא יצחק ויגיד לי ללכת הבייתה כי כבר מאוחר אבל הוא הפתיע אותי ואמר לי:"לך וה' יהיה עמך". שומר ראשו התקומם ואמר:"לילד הקטן הזה אתה רוצה לתת להילחם במפלצת הגדולה הזו? אתה באמת רוצה שהילד הזה ייצג את עם ישראל במלחמה? זו בושה לעמנו!"
נעלבתי אך העדפתי לא לצאת ילדותי אז לא אמרתי כלום וניסיתי להבליג, כמה שאני יכול. שאול ענה לו:" אתה רואה מישהו אחר שמעז להילחם נגד "המפלצת הגדולה הזו"? זו תהיה בושה גדולה יותר לעם ישראל אם נשתפן ולא נביא מישהו שילחם נגד גוליית ואם הבנאדם רוצה להילחם נגדו, אני האחרון שיגיד לו לא!" שומר ראשו השפיל מבט.
שאול פנה אלי "בוא אחרי"
הלכתי אחרי שאול המלך נרגש. לא האמנתי שזה קורה לי. שאול ואני הגענו לסוג של מחסן מעופש עם הרבה כלי מלחמה כבדים מזהב. הוא התחיל לשים לי קסדה, שריון וחרב אך כל אלו היו לי כבדים מדי, אז אמרתי לשאול שאיני צריך את כל אלה והורדתי אותם ממני. יצאתי החוצה, לקחתי את מקלי ואת תיק רועה הצאן שלי, בחרתי חמישה חלוקי נחל שנראו לי חזקים ושמתי אותם בתיקי, ובלי שום הכנות מוקדמות ומיותרות הלכתי לגוליית.
כשהתקרבתי לגוליית הוא אמר לי לעוף מפה כי אני "לא צריך להיות כאן". אמרתי לו שבאתי להילחם נגדו והוא ונושא הכלים שלו החלו לצחוק. שאלתי אותו אם משהו מצחיק אותו, והוא אמר לי שבני ישראל מעליבים אותו אם הם חושבים שאני ברמה של גוליית. הוא אמר לי:"מה אתה חושב? שאני כלב שאתה בא אלי במקלות ואבנים? יש לך אלוהים מעפן, חלש ועלוב וכדאי שתפנים את זה! בוא אלי ואתן את בשרך לעוף השמיים ולבהמת השדה"
הופתעתי מהבורות שלו וזה נתן לי עוד יותר גדולה וביטחון עצמי, ומבלי לפחד אמרתי לו:" אתה בא אלי בחרב, בחנית ובכידון ואני בא אליך בשם ה' צבאות אלוהי מערכות ישראל אשר חרפת! היום ה' יסגיר אותך לידי ואז אני אכה אותך ואכרות את ראשך! ולבסוף אני אהיה זה שאתן את בשרך לעוף השמיים ולחיות הארץ! ואחרי שכל זה יקרה כל הארץ ידעו שיש אלוהים לארץ ישראל. בעצם המלחמה היא של ה', והוא ייתן אתכם בידינו"
המלחמה התחילה באופן רשמי. גוליית התחיל לרוץ אלי במהירות והבנתי שאם לא אתחיל לרוץ אליו, הוא יקרע אותי לגזרים! (כי אני ג'ינג'י :-) אז רצתי אליו הכי מהר שיכולתי למרות שפחדתי. הבנתי שאם לא אעשה עוד משהו שיעזור לי הוא יהרוג אותי הוא הוצאתי מתיקי אחד מחלוקי הנחל שאספתי, זרקתי על גולית את האבן, היא פגעה לו במצח והוא נפל על האדמה. הרגשתי חזק! הרבצתי לפלישתי ואמללתי אותו עד שמת. הרגשתי כל כך חזק עד שלאחר שהרגתי אותו לקחתי את חרבו וכרתתי את ראשו בדיוק כמו שהבטחתי לו שיקרה!
הרמתי את ראשו של גוליית מן האדמה ונופפתי עם ראשו לפלישתים והם ברחו ואנחנו רדפנו אחריהם והרגנו המון פלישתים עד בואך-גיא ועד שערי עקרון.
העם הריע לי והרגשתי את התהילה כל כך חזק! עוד לא פתרתי את התעלומה עם איש האלוהים אבל אל תדאגו אני עוד אברר את זה.
אבא שלי ממש כעס עליי על כך שהלכתי לבד לשדה הקרב וסיכנתי את החיים שלי בלי להגיד לו כלום, וקיבלתי על זה עונש, אבל עם כל זה היה שווה את רגעי התהילה של אותו יום.
